דברים שנשא שמוליק רגב ביום ה-30 ליוני שמוכר הי"ד

במהלך החודש האחרון התבררו לי במשמעותן העמוקה והאמיתית מס' מילים (מעט שבלוניות בד"כ) של יום הזכרון.

עצב - עצב של אלמנות, של אמהות אבות אחיות ואחים. של יתומים. של חברים ומכרים. ועצב של מילואימניקים אחים לנשק

זכרון - זה הנסיון לשחזר ארועים ורגעים עם הנופלים. שיחות בחדר האוכל בצאלים, נסיעה משותפת הביתה. מסירת הדיווח הרגיל בין מילואימניקים שמתראים פעם בשנה - משפחה, עבודה לימודים. החזרה על אותם סיפורים שחוקים אך משעשעים בפעם המאה. אוסף של רגעים קטנים וחסרי חשיבות בזמנו שמעתה ייצגו, בלית ברירה, את מי שהייתם.

מסירות - מסירות שהתגלמה בנכונותם של רופאים חובשים ולוחמים לטפל בנפגעים מיד עם תחילת הארוע בשעה שטילים ומרגמות נורים עליהם ותחמושת מתפוצצת סביבם. זו הסיבה למס' הגבוה מאד של נפגעים מתוך התאג"ד וחובשי הפלוגות

גבורה (שהתגלתה בצורה לא נתפסת ממש) של מפקדים ולוחמים לפנות את הפצועים בהתעלמות מוחלטת מפציעותיהם שלהם תוך סיכון מיידי ומוחשי מאד של חייהם.

אחוות לוחמים - זו האובססיביות הבלתי אנושית כמעט של אותם נושאי אלונקות שפינו פצועים והרוגים לגבול לחזור ללבנון לחבריהם שהמשיכו במשימה.וההצלחה שלהם לעשות זאת בנחישות למרות קשיים מבצעיים בכניסה המחודשת ללבנון.

רוח יחידה - שהתבטאה בהצטרפותם של ותיקי הגדוד אלינו, בביקורי המשפחות והפצועים, בתמיכה בחיילי הגדוד המגוייסים ומעל לכל בהתחיילות ספונטנית של דודי ונתן פשוט כדי להיות איתנו. רובנו, אגב, עדיין לא הצלחנו לחזור באמת לשיגרה ונדמה לי שיעברו חודשים רבים עד שתעבור שעה רצופה בלי שמישהו מכם יסתננן למחשבותינו.

משה מפלוגה ב' אמר לי פעם שבמילואים,רגע אחרי שמשתחררים זה כאילו שלא הכרנו מעולם ורגע אחרי שמתגייסים זה כאילו אף פעם לא נפרדנו . הוא לא אמר לי איך זה כשמישהו מאיתנו נהרג. אני חושב שזה כאילו שאף פעם לא נפרדנו.

יוני, היית קצין מעולה. בלקסיקון הפרטי שלי,מחמאה זו שמורה לטובים ביותר. יהי זכרך ברוך.