דברים שנאמרו על ידי דודי שטיין ביום ה-30 לאשי נוביק הי"ד

י"ח אלול התשס"ו 11/9/2006

אתה יודע מה הקטע אשי, שכל מי שמסתכל על מה שעשית אומר "וואללה אשי, כל הכבוד שיחקת אותה". ואתה כולה בן 36.

לחלקכם אנשים יקרים, אני חייב להקדים ולספר משהו שלא כולכם יודעים: במילואים אתה מכיר פרצופים - לא שמות. יצא לכם פעם ללכת עם משהו נגיד באיזה טיול, אפילו בחו"ל, ופתאום הוא פוגש משהו והם לוחצים ידיים בחום ואפילו מתחבקים ותופחים אחד לשני על השכם ומתעניינים "נו מה העניינים" ואחד שואל את השני "איך הסתדר עם הבן שלך בבית ספר?..." או "איך נגמר עם הביטוח על הפריצה לדירה?" ואתה בטוח שאלה מה זה חברים טובים, מכרים ותיקים.

אם אתם באמת...אבל ממש באמת...רוצים להביך את חבר שלכם, תשאלו אותו איך קוראים לו, לבן אדם שהוא עכשיו פגש. אם הוא לא יידע - תדעו לכם שזה חבר שלו מהמילואים. עד לפני 35 ימים לא ידעתי ששם המשפחה של אשי זה נוביק.

אשי, אני חייב לספר לך משהו. ביום רביעי בליל האסון כשהגענו נתן ואני לעפולה, התחלנו לארגן את התיקים של כל ה"נפגעים" לא ידענו מי פצוע ומי הרוג, רק ידענו שזה ה"נפגעים". כדי לדעת למי שייך כל תיק, ניסיתי להקרין ביטחון והתחלתי לפתוח את התיקים ולחפש משהוא, תעודת זהות, רישיון נהיגה וכדומה. וכל תיק שפתחתי חטפתי שוק, הפנים, זוכר מה שהסברתי קודם, הפנים מהמילואים, אשי זה היה כל כך קשה, פנים ועוד פנים - חיים ועוד חיים.

בתיק אחד, לא הצלחתי למצוא שום תעודה שום מסמך כלום. רק בתא אחד קטן מצאתי דף נייר שלפי מה שאני זוכר היה דף משבצות, ועליו כתוב בכתב יד "לאשקי". לא רציתי לקרוא מה כתוב והסתכלתי רק בסוף על החתימה והיה כתוב שם משהו כמו "אוהבים אותך ומחכים לך" או משהו כזה ולא הצלחתי לזהות את החתימה. ואמרתי בקול רם, מי זה אשקי לכל הרוחות ואיציק מהקשר אמר לי "זה אשי" ובדיוק אז נכנס לאולם ההתעמלות - טל - אחד מששת החיילים מהפלוגה שלך שחזרו - הוא עמד והסתכל עליי ואמר לי "מה אתה עושה עם התיק הזה, זה שייך למשהו שכבר לא איתנו" מה אני אגיד לך אשי, אני פשוט...הסתכלתי עליו והרגשתי איך נקוות לי דמעות בעיניים לא יכולתי לזוז ואז, הכנסתי את המכתב חזרה לתיק ואמרתי לנתן "אני לא רוצה יותר לעשות את זה" ויצאתי.

תראה מה אנשים זוכרים אשי, הצלחתי להצחיק אותך כשנתי ניסה ללמד אותי להפעיל את ה - GPS. מה זה צחקת עליי. בשלב מסוים, אחרי שלא הבנתי בפעם הרביעית או משהו, אמרת לי "שמע אני עכשיו מהפדיחה הייתי משחק אותה שהבנתי" - נכון שזה אשי לאללה המשפט הזה??? וכל מי שהיה באוהל התפוצץ מצחוק, ואתה אמרת את זה באדישות כזאת מהשרוול. עניתי לך שהבושה ה"פדיחה" זה בראש של הבן אדם ואני לא מתבייש בכלום ואתה אמרת לנתי "בסוף הוא עוד יגיש נגדך תביעה על זה שלא הצלחת ללמד אותו". אחרי איזה רבע שעה, פתאום אמרת לי "הפדיחה והבושה זה בראש של הבן אדם אה...מוצא חן בעיני".

כל אדם שאנו פוגשים בחיינו מותיר בנו את תביעת אצבעותיו. זה יכול לבוא בכל מיני צורות. בדיחה קטנה שאנחנו זוכרים, משפט קטן, אירוע מצחיק עד דמעות, זיכרון רע או ניסיון מר. בכל מקרה משהו נשאר. אני אומר לך עכשיו אשי - בכל אחד מהאנשים שנוכחים כאן וברבים אחרים, נגעת, תראה כמה אנשים, אתה יודע מה הקטע אשי, שכל מי שמסתכל מסביב על מה שעשית אומר "וואללה אשי, כל הכבוד שיחקת אותה". ואתה כולה בן 36 - וזה מה שקורע אותי מבפנים. זה הורג אותי לראות את הילדים שלך. הם מה זה יפים אשי, גאים, תראה איזה יופי.

כואב לי להגיד לך שלום,
שלום אשי. זה דודי, דודי שטיין מהמילואים.
שלום