דברים לזכרו של עדי סלים, ז"ל. יד אלול תשס'ו.
שלום, אני שימי, מהצוות של התאג"ד, בו היה עדי. אשא דברים לזכרו בשם כל חברי לתאג"ד ולגדוד כולו.
חז"ל אמרו "אם עזב אחד מן החבורה, תדאג כל החבורה". הרשו לי להציג בפניכם את החבורה שלנו. החבורה של עדי. את עדי, הכרנו לראשונה, במילואים האלה. הוא רק השתחרר, כפי שכולכם יודעים, יש כאן כמה אנשים מאוד וותיקים, עוד כמה חדשים לגמרי או חדשים קצת. ועם הזמן התגבשה לה חבורה מאוד מעניינת. בסך הכל עשרה ימים היו לנו כדי ללמוד האחד את השני, כל זה בזמן שאנחנו לא יודעים מתי נצא, אם בכלל, לפעילות. אני אומר חבורה מעניינת, כי היא מאוד הטרוגנית בהרכב שלה, כפי שניתן לראות. דוד ועופר בני 39 עם אישה וילדים, יש כאן אנשי הייטק, סטודנטים, פסיכולוג, ובעל רשת פיצוציות אחד.
דברים שנאמרו על ידי דודי שטיין ביום ה-30 לאשי נוביק הי"ד
י"ח אלול התשס"ו 11/9/2006
אתה יודע מה הקטע אשי, שכל מי שמסתכל על מה שעשית אומר "וואללה אשי, כל הכבוד שיחקת אותה". ואתה כולה בן 36.
לחלקכם אנשים יקרים, אני חייב להקדים ולספר משהו שלא כולכם יודעים: במילואים אתה מכיר פרצופים - לא שמות. יצא לכם פעם ללכת עם משהו נגיד באיזה טיול, אפילו בחו"ל, ופתאום הוא פוגש משהו והם לוחצים ידיים בחום ואפילו מתחבקים ותופחים אחד לשני על השכם ומתעניינים "נו מה העניינים" ואחד שואל את השני "איך הסתדר עם הבן שלך בבית ספר?..." או "איך נגמר עם הביטוח על הפריצה לדירה?" ואתה בטוח שאלה מה זה חברים טובים, מכרים ותיקים.
דברים שנאמרו על ידי דוד שטיין בהלוויה של אשי נוביק הי"ד
יום א' י"ט באב התשס"ו 13/8/2006
אשי שלום,
זה דודי, דודי שטיין מהמילואים, מי שמכיר אותי ושומע עכשיו בטח נראה לו מוזר שאני מקריא מהכתב, מילים הרי באות לי בקלות, לא הפעם.
להודות על האמת, לא היינו חברים, היינו ידידים/מכרים של מילואים. כאלה שנפגשים פעם בשנה. ואיך אתה לומד להעריך בן אדם?
דברים שנשא שמוליק רגב ביום ה-30 ליוני שמוכר הי"ד
במהלך החודש האחרון התבררו לי במשמעותן העמוקה והאמיתית מס' מילים (מעט שבלוניות בד"כ) של יום הזכרון.
עצב - עצב של אלמנות, של אמהות אבות אחיות ואחים. של יתומים. של חברים ומכרים. ועצב של מילואימניקים אחים לנשק
זכרון - זה הנסיון לשחזר ארועים ורגעים עם הנופלים. שיחות בחדר האוכל בצאלים, נסיעה משותפת הביתה. מסירת הדיווח הרגיל בין מילואימניקים שמתראים פעם בשנה - משפחה, עבודה לימודים. החזרה על אותם סיפורים שחוקים אך משעשעים בפעם המאה. אוסף של רגעים קטנים וחסרי חשיבות בזמנו שמעתה ייצגו, בלית ברירה, את מי שהייתם.
העיצוב המקורי נכתב עבור דרופל והותאם לעברית ע"י לינווייט תשתיות תוכן קהילתיות